גילה דגן נולדה בקיבוץ דן ועברה בעקבות אהובה, איתן, לקיבוץ דליה. במשך עשרות שנים עבדה בספרייה האזורית של התיכון במועצה האזורית מגידו והייתה משמעותית בחינוכם של מאות ילדים. כמו כן היא עשתה פרויקטים מורכבים של אחסון ודיגיטציה בספרייה. מילדותה גילה מצטיינת בכתיבה. היא מתמחה במילים, ונכדיה מחכים מדי שנה לברכה כתובה ליום הולדת. המודעות ההיסטורית ולחשיבות התיעוד הביאו אותה לבקש לכבוד יום הולדתה ה-80 להכין סרט על חייה.
הסרט כלל שני ימי צילום של ריאיון ותיעוד סצנות דוקומנטריות. אני הפקתי, ביימתי, ביצעתי את התחקיר וכתבתי את התסריט. צילום ועריכה: סיון וינטר.
המלצה של גילה דגן:
״הרגשתי שרעות מצליחה לראות אותי בסוג של עומק ודיוק נדירים. ידענו שמדובר בסרט תיעודי של כחצי שעה, סד שמחייב החלטות קשות: על מה לוותר ומה להשאיר. וזאת כאשר מבקשים לספר גם את העבר וגם את ההווה – להעביר כאבים, לבטים ושמחות שלי, "גיבורת הסרט", ושל כל אהוביי. אהבתי את הבחירות של רעות, שבעת הפקת הסרט היא הפכה לחלק ממשי ואמיתי ממשפחתנו. ״מילים שמנסות לגעת" – מתנה לדורות הבאים, ועבורי – השמחה והסיפוק על כך, שיחד עם רעות, הצלחתי להכין ולהשאיר אותה עבורם״.
